שלח כתבה דוא
pdf PDF


100 שנים לרבנות הראשית ולמייסדה:

הרב קוק והרב יעקב מאיר


חומרי לימוד




סיפורים על הרב קוק


סיפור 1

רב ואדמו''ר

מספר ר' קלמן פרנקל: כאשר נולד הרב, בירכו אביו,ר' שלמה זלמן, שיהיה רב גדול בישראל, ואמו שהיתה מגזע החסידים, בירכתו שיהיה אדמו''ר בישראל הרב פרופ' אסף אשר שמע את זה אמר: ושניהם נתקיימו בו

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)



סיפור 2

דבוק במצוות

החסיד החב''די, ר' יחזקאל ינובר, שהיה מחסידיו המובהקים של הגאון הצדיק רבי מנחם מנדל מליובביץ, בעל ''צמח הצדיק'', היה יוצא ונכנס בביתו של אביו ,רבי שלמה זלמן ה''מתנגד'', והיה מגלה חיבה יתירה לילד אברהם יצחק

פעם אחת, כשרבי יחזקאל חזר מבית רבו, הביא לילד מתנה מיוחדת במינה: פיסת אריג מבגד אחד של ''צמח צדק'', כדי להכין ממנה כיפה על ראשו. על ''מתנה'' זו היה הרב מספר גם בימי גדולתו.

כיפה זו הייתה חביבה עליו בימי ילדותו ולא יכול היה לתת תנומה לעפעפיו- בלעדיה, וכשכיפתו נפלה מעל ראשו היה נעור משנתו.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 3

מעיד אני עלי שמים וארץ

סיפר אביו: פעם, בעוד טרם מלאו לו לאברהם יצחק שש שנים , התאחר לשוב מה''חדר'' וכבר התחלנו לדאוג לו.כשארכה שעת איחורו התרגשה אשתי מאוד ובקשני שלך לחפשו. יצאתי מהבית ושאלתי אחדים מחבריו אם ראוהו ואחרי שאחד מהם אמר לי, שראהו הולך עם איש זקן בכיוון העיר הישנה, התחלתי ללכת לשם ולבי מלא דאגה. אבל לא הרחקתי לכת והכרתיו מרחוק כשהוא רץ, שלא כהרגלו,לכיוון ביתינו. מיהרתי לקראתו וכשהגיע אלי והבין שהלכתי לחפשו, חיבקני וביקש סליחה על שאיחר לשוב הביתה,וסיפר:כשיצא מה''חדר'' ניגש אליו יהודי זקן, ושאלו:היכן ביתו שלהגביר הידוע ואיך הולכים לשם? ידע שהזקן אינו מבני העיר וגם אם יאמר לו מקום הבית והדרך לשם, לא בנקל ימצא את הבית שצריכים להגיע אליו דרך רחובות וסמטאות,והוא איש זקן הולך על משענתו, והחליט לקיים מצוות מילות חסדים בגופו ולהוליך את האיש עד לבית הגביר. סיים אברהם יצחק את סיפורו ושאל בתמימות: אבא, האם לא טוב עשיתי? אני מצטער אם גרמתי לך ולאמא צער, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ, שהתכוונתי לשם מצווה, והלה גם בירכני שאהיה גדול בתורה.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 4

כעין ''כרם ביבנה''

מספר הסופר אברהם שוער,אשר בילדותו למד ב''חברותא'' עם רבנו בבית המדרש של לוצין:התמדתו של הנער אברהם יצחק, היתה נפלא מאוד,אם היתה עוברת עליו שעה קלה בביטול תורה,היה חש צער אמיתי, כאב מוחשי, פיזי...

יום אחד אמר לי: גמרתי בליבי ששני לילות בשבוע נקבע לילות משמר. שני לילות בשבוע נלמד עד עלות השחר. וזוכר אני ''ליל משמר'' אחד, אופייני לתכונתו של גאון זה. למדנן בצוותא מסכת חולין, התפלפלנו זה עם זה בהלכה, אני עמדתי על דעתי, חזרנו והתווכחנו ולבסוף ''השלמנו'' בינינו. השעה הייתה מאוחרת. אנחנו למדנו על הבימה. מסביב לנו ה, דממה. ב''חדר השני'' ישנים זה מכבר כל הבחורים. לפנינו דולק ממעל לארון הקודש נר התמיד- ואנחנו נחנו קצת מעמלנו וישבנו סחנו בינותינו, והוא אמר לי בקול רווי –סוד: הידעת, אפשר שרק אנחנו שנינו מקיימים עכשיו את כל העולם כולו, אפשר דן הקב''ה בשעה זו את העולם, ושוקלים עתה את עוונותיהם של בני האדם, והעוונות מכריעים את הכף, ומיכאל המלאך, המליץ האחד מני אלף, הולך ונוטל את דברי תורתנו ומניחם על כף המאזניים של זכויות, והם, דברי התורה שלנו מכריעים את הכף לזכות. נמצא, שאנחנו זכינו לקיים את כל העולם כולו, ואנחנו- אף ילדים קטנים. אנו, זו השנה הראשונה שאני מניח תפילין ואילו אתה, אפילו בר מצווה אינך עוד... הוא מדבר, ואני נישא בעולמות עליונים. רואה אני כמעט בחוש,את הפמליא של מעלה: מאזנים של אש,מלאכים,כרובים... שוקלים את מעשיהם של בני האדם, והנה... מניחים על הכף את דף התלמוד אשר במסכת חולין, עם הרש''י והתוספות והמהרש''א... ודף זה מכריע לטובה את כל העולם כולו...

ובעודני יושב שקוע בחזיונותי וקולו של אברהם יצחק הולך והולך ואני שומע כשהוא אומר בתמיות רבה: יבוא היום, ואני אהיה גדול בתורה, ואז... והוא נוגע בי כדי להפנותני אליו, ואני רואה: פניו לוהטים, עיניו,בבותיו נדלקות, והן כגחלי אש רוחצות בחלב, ורצות הן רצוא ושוב, והוא מלחש:אעלה לארץ ישראל, לירושלים עיר הקוד,ואייסד שם ישיבה, כעין ''כרם ביבנה'' ונאספו אלי בחורים מכול אפסי הארץ- ומירושלים תצא תורה..."

אלא היו חלומות הנוער של הרב, אלו היו שאיפותיו וגעגועיו בשנה הראשונה לאחר שהיה בר מצווה...

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 5

הכהן הגדול מאחיו

ומוסיף הסופר אברהם שוער ומספר:בימי ''בין המצרים'' משהגיעה שעת חצות, היה אברהם יצחק והוא אך נער כבן חמש עשרה שנה – סוגר את הגמרא, ואנחנו שנינו יורדים מעל הבימה שהיינו יושבים בלילה ולומדים,והיינו הולכים אצל התנור הגדול, חולצים את נעלינו,ויושבים על הקרקע ועורכים ''תיקון חצות''...

אברהם יצחק היה נושא קולו בבכי ומתמוגג בדמעות. הוא בוכה וגם אני עיני דומעות ולבי חם בקרבי.

אחרי חצות היינו יושבים ואומרים תהילים בקול עצוב וחנוק מאוד, הוא היה ''בוחר'' באותם מזמורי תהילים המספרים את צרותיהם של ישראל, הקובלים על החורבן והמנבאים עתידות של נחמה לציון ולישראל.

פעם אחת שאלתיו לתומי:מדוע אתה בוכה כל כך בעריכת ''תיקון חצות''? גם אני אוהב מאוד את ארץ ישראל, וגם נפשי נכספה לעלות לארץ חמדה זו, ואבי.. אבי שלי- בודאי ובודאי שהוא מתגעגע אל הארץ ומחכה לביאתו של משיח זה והוא ... ואברהם יצחק נכנס לתוך דברי, וענה לי בתמימות טבעית כל כך, עד שנעתקו מלים מפי, כי נפתעתי מאוד למענה לשונו: הן אתה והן אביך אינכם כהנים, ואילו אני- הן כהן אנכי....!

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 6

שמואל הסנדלר

שבת אחת, בזמן שהרב קוק כיהן כרבה הראשי של יפו,עלה יהודי על בימת בית הכנסת "שערי תורה" וביקש להפסיק את קריאת התורה ולמסור הודעה לציבור.

בקול מלא כעס אמר: "שמואל הסנדלר יושב בשעה זו ממש בחנותו, עובד ומחלל את השבת. דורש אני מכם להפסיק את התפילה מיד ולבוא איתי לדרוש משמואל הסנדלר לסגור את חנותו ומיד! לא יתכן כי יהודי יחלל את השבת ועוד בארץ ישראל. " מיד התעוררה מהומה בקהל.

הרב קוק עלה על בימת בית הכנסת, השקיט את הקהל המרוגז ואמר: "קהל  יקר, מבקש אני מכם להמשיך ולסיים את התפילה בשקט, ובסוף התפילה נצא כולנו אל חנותו של שמואל ובתנאי שתנהגו בדיוק כפי שאנהג אני".

אכן התפילה המשיכה כסדרה ובתום התפילה צעדו כולם אל עבר חנותו של שמואל הסנדלר. שמואל הסנדלר שראה את שיירת האנשים הצועדת לקראתו ידע כי המתפללים באים בכדי לצעוק ולהפגין כנגדו והכין את עצמו לויכוחים וצעקות.

אך הרב נגש אל שמואל הסנדלר ובמקום לכעוס ולצעוק עליו לחץ את ידו ואמר לו בידידות: " ר' שמואל,  שבת שלום! ". וכך עשו כל קהל המתפללים בבית הכנסת.

מעשה זה של הרב השפיע על שמואל הסנדלר ומיד נעל את חנותו ובא אל ביתו של הרב ומר לו: "כבוד הרב, יש לי בבית שמונה ילדים והכנסתי אינה מספיקה כדי לפרנסם, ולכן נאלץ אני לפתוח את חנותי בשבת. "

מיד בצאת השבת פנה הרב לוועד הקהילה וביקש מהם שיתמכו בשמואל הסנדלר. מאז שמר שמואל הסנדלר את השבת.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 7

תנו כבוד לתורה

כשהגיע שמעו הטוב של הרב לאזניו של הגאון האדר''ת הוא קבע פגישת היכרות עמו, ומייד לאחר הפגישה הראשונה רשם אותו גאון בספר זכרונותיו: ''בראותי אותו ובהשיחי עמו איזה שעות, דבקה נפשי אחריו, אהבת איתן אהבתיהו'', ואמנם תוך זמן קצר נתקיימו הארוסין בין העילוי הצעיר לבין ביתו של האדר''ת.

על פי בקשתו ועצתו של חותן, יצא החתן ללמוד בישיבת וולוז'ין, ושם נתקבל בכבוד ובחביבות על ידי ראש הישיבה הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ז''ל . וכיון שהיה ידוע ברבים, שהוא המיועד להיות חתנו של הרב מפוניביז' כינוהו בישיבה בשם ''העילוי מפוניביז''', והוא אך בן י''ט שנה.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 8

ענן כבוד

כשהיה הרב סמוך על שולחן חותנו הגאון ר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים בעיר פוניביז', הוא עורר התפעלות עצומה אצל תשבי המקום. הרב מ''י אושפיזאי מספר, כי שעה שהרב היה הולך לבית המדרש,היו הכל יוצאים מבתיהם ומתבוננים בו, והיו אומרים כי השכינה שורה עליו...

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 8

סעודת מצווה

סיפר דודי הרב רפאל הכהן קוק:פעם נזדמן הרב, בהיותו כבר אברך, לביקור בוולוז'ין, ונתארח בביתו של הגאון הרב נפתליצבי יהודה ברלין ראש הישיבה. היה זה בתוך ''תשעת הימים'' שנוהגים בהם שלא לאכול בשר ולא לשתות יין. ואף על פי כן, ציוןה הנצי''ב לשחוט עוף לסעודה ולברך ברכת המזון על כוס יין. כששאלוהו על מה ראה לעשות כן?

אמר:סעודה זו, הנערכת לכבודו של הרב קוק, הנה עניין של כבוד התורה- והרי זו היא סעודת מצווה...

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 9

מורא שמים

בשנת לימודיו בישיבת וולוז'ין המהוללת, נהג להתבודד באחת מפינות הישיבה עד שעה מאוחרת בלילה שם למד בהתלהבות רבה פרקי הלכה ומוסר לאורה של מנורת נפט קטנה.

סחה הרבנית בתיה מרים רעייתו של הנצי''ב:פעם הרגיש שכנו של הרב לחדר, כי שזכוכית מנורת הנפט נעלמת במשך שעות היום.כיון שהדבר היה תמוה בעיניו, חיפש ומצא אותה,והנה גילה שמודבקת עליה פיתקא: ''שויתי ה' לנגדי תמיד'' כדי שגם בשעות הלימוד, לא יסיח את דעתו אף לרגע ממציאות הבורא.כדי לא להבליט את יראת השמים שלו,, החביא בבקרים את הזכוכית המפויחת.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 10

תפיסה גאונית שקידה עצומה

על התמדתו העצומה של הרב, כותב הרב יהושע קניאל " לא פחות מהגאונות של מתנה, היתה בו גאונות של עבודה, שקידה והתמדה עד למסירת נפש על התורה. כשלמד בישיבת וולוז'ין, ושקידתו היתה למעלה מכח אנושי עד שנחלש ונפל למשכב. בא אליו הגאון הנצי''ב ז''ל לבקרו, והוכיחו על שקידתו הבלתי מוגבלת ואמר לו: ''גם אני הייתי שקדן בבחרותי, אבל ידעתי גם לקבוע שיעור לענייני בריאות הגוף. וקבעתי ללמודי רק שש עשרה שעות במעת לעת ולא יותר, ואתה התמכרת ללימודיך עד כדי שכחת את עצמך לגמרי"

ואני הגבר זכיתי שרבנו קבע אתי שיעורים, וראיתי את אש הקודש שהיתה יוקדת בלבו לאהבת התורה,כשלהבת העולה מאליה בלי גבול, ורק בהתאמצות גדולה אפשר היה להסיע אותו מלמודיו, אל טעימה כלשהי להחזיק את קיומו.

ופעם עברתי עם אחד מחכמי ירושלים על יד בית הרב בשעה מאוחרת אחרי חצות הלילה, וראינו אור בבית. חפצנו לדעת מי הוא המפריע את מנוחת הרב בשעה כל כך מאוחרת, אחרי טרדות כל כך קשות שעברו עליו במשך היום כולו. ומה נשתוממנו כשראינו את הרב בכבודו ובעצמו, וספר גדול בידו, והוא רץ אנה ואנה על פני האולם, והוא גומא דף אחרי דף בהתלהבות שאין דוגמתה. אז אמרתי לאיש שיחי:עכשיו אפשר להאמין למה שסיפרו לי, כי בהיותו רבנו רב ביפו, עבר פעם במשך שלושים יום על כל הש''ס בבלי, כי בכח תפיסתו הגאונית בצירוף שקידה עצומה כזאת, אפשר לעבור על כל גלי הגלים של ים התלמוד במשך זמן קצר.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


 סיפור 11

המתמיד

הרב אברהם דוב שפירא, רבה של קובנה, אמר פעם לרב צבי יהודה בנו יחידו של הרב: "עוד בוולוז'ין היה אביך נחשב לגאון ולצדיק". ואמנם, במקם גדולתו בתורה שם היו מוצאים גם את צדקתו ואת יראתו הקודמת לחכמתו. שקידה, שאין דומה לה, וכשרון, שנוצר ונולד עמו, הם שהגדילוהו ורוממוהו. שקדנותו והתמדתו- הפליאו את הכל. הוא היה לומד שמונה עשרה שעות במעת לעת. יום יום היה עובר על שישים דף גמרא מתוך עיון רב והתעמקות ומוחו וליבו פתוחים היו לרווחה לדעת ולהבין ולהשכיל, עד שבמשך זמן קצר זכה ליחסו המיוחד של הנצי''ב שעמד בראש ישיבת וולוז'ין אשר עדה אז על מרום שגשוגה ופריחתה. בחורים למאות, חריפים ובקיאים,מופלגי תורה ועילויים, באו מקרוב ומרחוק להשתופף בהיכל תורה זה ולהנות מתורתו של הגאון וראש הישיבה הנצי''ב. הוא ציווה לההלת הישיבה לספק לר' אברהם יצחק –הצעיר שבחבורה- את כל צרכיו החומריים בלא כל קיצבה מראש באמרו: "עילוי זה – עומד ממעל לגדרי תקציבים"

ועילוי זה, זכה עוד בילדותו להיות צדיק וחסיד, ישר ונאמן. תפיתו היתה גם בימים ההם בוולוז'ין מתוך התלהבות ודביקות, כפי שמעיד עליו אפרים טייטלבוים עמו התגורר בחדר אחד בוולוז'ין: "כל תפילה ותפילה שיצאה מפיו של רבי אברהם היתה כולה רווייה דמעות".

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 12

לשון הקודש

וכשם שעוד מימי הינקות והילדות היה מחובר לארץ ישראל בכל שרשי נשמתו, כך היתה קבועה ונטועה בתוך ליבו עוד מימי בחרותו אהבה יתירה ללשון הקודש ובכל שעת כושר היה משתדל בתוך שיחה של חברים לדבר אך ורק עברית. בימי החגים, כשבחורי הישיבה בוולוז'ין היו עורכים "הילולא וחינגא" ורבים מהם היו חורזים חרוזים בלשון העממית, האידית, מענינא דיומא, היה הוא גם כן בין החרזנים, אבל את חרוזיו חרז רק בעברית.

באחת ההזדמנויות סיפר לרב יהודה לייב הכהן מימון :"בילדותי, כשמדתי בישיבת וולוז'ין, היו כאלה בין חברי, שעם כל ידידותם ואהבתם אלי, לא יכלו להשלים עמי לגמרי, משום שלפי דעתם הייתי מתנהג בחסידות ובפרישות יותר מדאי... ואולם פתאום התחילו אחדים מהם להתלחש בינם לבין עצמם: 'הצעיר התחמץ'... והיודע אתה איזה עוול צאו בי? במים ההם התחלתי מזמן לזמן לדבר עם חברי עברית... אני הרגשתי אז ואני מרגיש זאת גם עתה, כי השיחה בלשון הקודש , ועל אחת כמה וכמה כשמשתמשים בה לדברים שבקדושה- מסוגלת לקדש גם את הנשמה שבגוף החי ומדבר. כך היתה הרגשתי, אבל היו כאלה בין ידידי וחברי בימים ההם, שאף שהיו גדולים ממני בתורה וחכמה, אבל חסרה להם הרגשה זו וחשדוני במה שאין בי..."

ולימים, כאשר תלמיד חדש בישיבת "מרכז הרב" היה פונה אל הרב ומתחיל לדבר עמו אידיש- היה הרב מפסיקו ואומר לו בבת שחוק : "בשיחה ראשונה זו, הנך עוד בחזקת אורח, לכן איני מקפיד שפנית אלי באידיש. אך, מעתה אני מבקש ממך שתדבר עמי אך ורק בלשון הקודש".

"ואילו אני" – מספר חתנו של הרב רבי שלום נתן רענן קוק- "כשבאתי לישיבת 'מרכז הרב' ,   בשנת תרפ''ד, היה הרב באמריקה. כשחזר הייתי כבר תלמיד וותיק וידעתי שאין לפנות אל הרב בלשון אידיש. כך קרה, שכל עשר השנים שהייתי במחיצתו של הרב לא שוחחנו אף פעם באידיש, רק בלשון הקודש".

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 13

ללמוד וללמד

הכרתו הראשונה של הרב עם צדיק הדור, מגדולי הפוסקים וגדולי המוסר בדורות האחרונים, הרב ישראל מאיר הכהן- הידוע בכינויו ה''חפץ חיים'', על שם ספרו הראשון- נעוצה עוד בשנות ילדותו של הרב קוק. לצורך הפצת ספרו- "חפץ חיים"- שהופיע בעילום שם מחברו- הגיע המחבר לעיירת מולדתו של הרב העיירה גרוויה, ורבי שלמה זלמן ז''ל, אביו של הרב קוק, התנדב לסייע לו בהפצת ספרו. כידוע, נזהר ה''חפץ חיים'' מלגלות כי הוא מחבר הספר והציג עצמו כמפיץ גרידא, אלם מתוך המגע הקרוב עם ה''חפץ חיים'', שלא הסכים לקבל עבור ספרו יותר מהמחיר הקצוב, וזהירותו בדיבוריו שהיו ספורים ומדודים, הבחין רבי שלמה זלמן שזהו המחבר עצמו, הזמינו לביתו ואירחו בכבוד רב כראוי לאורח נכבד שכמותו. או אז הכיר ה''חפץ חיים'' את בנו בכורו של רבי שלמה זלמן וחיבבו.

המגע האישי נתחדש ונתחזק אחרי נישואי הרב,  כשהיה סמוך על שלחן חותנו הגאון האדר''ת ז'ל בפוניבז'. על הידידות השנה של בית אבא, נוספה עתה ידידות של בית החותן הדגול, שאהבת נפש היתה בינו לבין ה''חפץ חיים''. בביקור שערך ה"חפץ חיים" בפוניבז', נשא ונתן בהלכה עם החתן הצעיר והתרשם ממנו מאוד. ה"חפץ חיים" מצאו ראוי להצטרף לחבורה של תלמידי חכמים כהנים לומדי סדר "קדושים", ושידלו שיאות לקבל עליו לימוד עיון בסדר זה שהוזנח במשך דורות שהרי כהן הוא ומהרה יבנה בית המקדש ונצטרך לדעת הלכות אלו למעשה.

ההתעוררות של "חיבת ציון" בימים ההם, הגבירה בלב הצדיק התמים בעל ה"חפץ חיים" את האמונה ואת התקוה, כי יש בכך מעין "אתחלתא דגאולה", וכשנודע לו על דבר הישוב העברי החדש המתפתח על אדמת הקודש, ושהארץ נותנת את פריה בעין יפה- קרא מתוך התרגשות: "הענין כבר מתחיל".

אמונה זו נכנסה לתוך לבו ונארגה ונשתזרה עם התמימות המוסרית העמוקה והקדושה שהיתה בו. סבור היה שאם רואים היום את ה"אתחלתא דגאולה", הלא יכול להיות כי "למחר יבנה בית המקדש" ולא יהיו בנמצא כהנים הבקיאים בהלכות קורבנות, ועל כן נועצו יחדיו ללמוד ולעסוק בסדר קדושים ולתכונן לקראת אותה שעה...

פעם אחת, כשהיו שניהם מסובים יחדיו, פנה אליו הרב בעל ה"חפץ חיים" מתוך אדיבות וחביבות ואמר לו: "יבטיח לי מר שימלא את בקשתי". רבי אברהם יצחק שידע להוקיר את ערכו הרב של בעל ה"חפץ חיים" השיב לאלתר: "יאמר לי כבודו מה בקשתו- ואני מבטיחו למלא אחר דבריו". "בקשתי – ענהו בעל ה"חפץ חיים" – כי יהיה לרב בישראל". "רבנותו- המשיך ה"חפץ חיים" את דבריו- חשובה אצלי יותר גם מעבודתו בהלכות קדשים. הנה מקום פנוי לרבנות בעיר זוימל, במטותא להרשות לי להשתדל בזה, ואני מקווה כי יקבלוהו באהבה ובכבוד".

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 14

אבק גזל

ימים מועטים אחרי הפגישה עם ה"חפץ חיים", פנתה אל הרב קהילת זוימל והציעה לפניו את כסא רבנותה. ואם כי היה צעיר לימים, עמדו ראשי הקהילה על טיבו וקיבלוהו ברוב כבוד ויקר.

סיפר הרב יעקב קלמס- לשעבר, הרב הראשי במוסקבה ולימים, חבר הרבנות הראשית לישראל- כי בזומיל נהגו כי ההכנסה ממכירת המלח בחנויות המכולת, שייכת לרב.

הרב הצעיר היתנה שיזמינו משקולת של זכוכית, שאינם סופגים מלח, בכדי למנוע תקלה של אונאה במשקל, אולים כיון שהדבר היה כרוך בהוצאה כספית מיוחדת, לא היו החנוונים מוכנים לכך. או אז הודיע הרב שהוא מוותר על הכנסה כספית זו.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 15

צדק נר לרגליו

בעלותו ע כסא הרבנות בזוימל, היה שקוד לחנך את עצמו בדרך יראת שמיים, טהרת המוסר וטוהר המידות. כדי חזק בקרבו את השפעת החינוך העצמי, לא הסתפק בהגיגי לב בלבד, אלא היה משתמש גם בתחבולות שונות.

סיפר הרב זליג ראובן בנגיס, רבה של העדה החרדית בירושלים: הרב היה רושם על גבי טבלאות פסוקי תנ''ך ומאמרי חכמים שעניינם שמירת הצדק והאמת בדין, כגון:" לא תעשו עוול במשפט"  "לא תשא פנים" "לא תקח שוחד" "המשפט לאלהים הוא"  "יראה דיין עצמו כאילו חרב בין ירכיו וגיהנם פתוח לו תחתיו" וכיוצא בהם. את הטבלאות היה תולה על קירות החדר שבוא היה מקבל את בעלי הדינים לדין תורה, בבחינת: "שויתי ה' לנגדי תמיד"...

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)


סיפור 16

פיקוח נפש

כשפרצה מחלת החולירע, פסק רבי ישראל סלנטר שמותר, ואף חובה מפני סכנת נפשו, לטעום ביום הכיפורים, והוא עצמו פסק הלכה למעשה בית הכנסת בוילנא, שעה שעלה על הבימה לאחר תפילת שחרית ובידו עוגה, ברך  ברכת "בורא מיני מזונות" ואכל לעיני כל העם למען יראו כולם ויעשו כמוהו.

וכשפרצה מחלת החולירע בעיר זוימל, פסק גם הרב הצעיר אברהם יצחק להלכה, וגם עשה מעשה רב וגזר על הקהל כולו לטעום מידו, וכך נהגו על פיו גם חכמי העיר ולומדיה.

לאחר תפילת נעלה, עלה הרב אברהם יצחק שוב על הבימה פתח את ארון הקודש ואמר בבכי ובדמעות: רבונו של עולם! קיימנו מצוות היום כהלכתו! לאחר מכן פנה אל קהל עדתו בדבריו אלה: אני משביע אתכם, כי כשם שטעמנו היום על פי צו תורתנו, כדי שלא להסתכן חלילה, כך גם עכשיו בשעת היתר אכילה, נזהר כולנו לבלתי אכול אכילה גסה, שיש בה גם כן משום סכנה, ובזה נאשר, כי כל מה שעשינו היום, היה כדת של תורה, ובזכות זה תוסר המחלה מקרבינו.

(מתוך 'מלאכים כבני אדם', שמחה רז)










בית הרב | רחוב הרב קוק 9 ירושלים מיקוד 9131002 ת.ד 31098 טל: 02-6232560 beitharavkook@gmail.com
© כל הזכויות שמורות ל'וזאת לראיה' (ע"ר) | עיצוב אתר:תהילה ברנשטיין | בניית אתר: עמנואל ימיני
test1
test2