אישיותו

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל - שהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון לא”י, הוא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בעולם היהודי של הדורות האחרונים. איש הלכה והוגה דעות, מקובל ומשורר. קדושתו, ואישיותו המאירה היו לשם דבר בפי כל - חילונים כדתיים. כל מי שנפגש עמו חש כי איש קדוש ומיוחד עומד לפניו.

הגותו

אחד היסודות הבולטים  בשיטתו של הרב קוק הוא הגישה ההרמונית ביחס לתורה, למציאות ולתרבות האנושית. המציאות היא הרמונית, וכל חלקיה נצרכים. בכל חלק יש ניצוץ אלוקי המחיה אותו והמאפשר לו להתקיים, בכל חלק במציאות יש עניין אמיתי המחיה אותו ונותן הצדקה לקיומו. ולכן גם אם אנו  נתקלים בתופעה/תנועה (חברתית, רוחנית וכו’) שלילית, מלבד שצריך כמובן -  למגר אותה, יש  להתבונן ולנסות להבין מה נקודת האמת המחיה אותה, מה היא אותה ‘דרישת אמת’ הקיימת באותה תנועה, לתת לה מענה ובכך לממש את אותו ניצוץ אמת הקיים באותו חלק במציאות, גם אם הוא עטוף בשכבות שליליות רבות.

כמי שהיה בקי בפילוסופיה הכללית, התייחס הרב קוק לשיטות השונות בה, והגותו משקפת התמודדות יהודית מעמיקה עפ”י תורת הנגלה והנסתר, עם מגוון השיטות והזרמים.

יחסו לתנועה הציונות ולחילוניות בדורו

הרב קוק חי בתקופה בה עם ישראל חזר לארצו לאחר גלות בת אלפיים שנה. הרב ראה בשיבה מן הגלות לארץ ישראל ובציונות “אתחלתא דגאולה” - תחילת הגאולה, ועיצב דרך רוחנית, עמוקה ומקורית המבארת תפיסה זו. על אף שחרד מהצביון החילוני שהעניקו רבים מהחלוצים לעשייתם הציונית, ובעת הצורך לא נמנע מלהעביר עליהם ביקורת חריפה ונוקבת, אהבם אהבה רבה, כיוון שהעריץ את מסירות נפשם לבנייתה של הארץ הקדושה וכיוון שסבר שעיקר מרידתם נובעת מכך שלא מצאו סיפוק רוחני ואינטלקטואלי ביהדות של דורם.גישתו היתה, שאת הדור הזה -  בעל השאיפות המוסריות הגדולות. צריך לקרב באהבה ולהאיר להם את דרך התורה ע”י יראת הרוממות ועיסוק בהגות וברגש הנמצאים ביהדות.

לבו היה שופע אהבה בלי מיצרים לכל אדם שנברא בצלם ולכל יהודי באשר הוא, ובלטה בו תכונה זו גם ביחס לאלו שהתנגדו לדרכו. ועל אף שפעמים ביטאו את התנגדותם בחריפות, אהבם וסייע להם רבות.