שלח כתבה דוא
pdf PDF


חדש מהמרכז התיעודי בבית הרב קוק - טור חודשי

אגרות הראי"ה שטרם פורסמו בכתבי הראי"ה קוק

ליקט וערך: הרב ארי יצחק שבט - "המרכז התיעודי - בית הרב"



טור 7


מכתב המלצה ושיר אקרוסטיכון שחיבר מרן הראי"ה קוק

לכבוד חתונת הרב יוסף גולדברג [1]

לפננו שיר אקרוסטיכון ומכתב המלצה שחיבר הרב עבור אחד מבחירי בחורי הישיבה,

הרב יוסף גולדברג.[2]

ב"ה

ח"י אייר תר"צ

י'קרת לי אף נעמת חביבי,

ו'שמחתך תרעיףטלי ורביבי,

ס'גולת נפשך תמריץ שיח ניבי,[3]

פ'אר כבודך בכל חוג סביבי,

ג'דלת חתן תורה לתפארת חביריך

ל'בך לב מתנה וזהרו רעיוניך

ד'רכיך ישרו ולבבוניכשרונותיך

ב'רכהוברוכה תהי לעד חבליך

ר'חשי יקר תעוטר על פי מדותיך

ג'דלות אושר יהיה כוס חייך


אתה אהובי החתן המפואר, הרב הג' עדיו לגאון ותפארת, מו"ה יוסף גלדברג ובחירת ליבך[4] היקרה מרת ברכהבת הרב הגאון רבי אברהם פרידמן שליט"אמגזעגאון ישראל,[5] הצדיק והישר מו"ה ליב שפיראמקאוונא זצ"לדורות ישרים. יתברכו בכט"ס,[6]ובשעה טובה ומוצלחתיהיה אפריונכם ושמחת גילכם בשובע שמחות לעד.

כעתירת וברכת אוהבך הנאמן  מצפה אשרך וגדולתך במעלות הקודש, למעלה למעלה, ותהיו מטע לשם[7] על אדמת קדשנו, לתפארת עולם.

אברהם יצחק הכהן קוק.


המלצה לר' יוסף גולדברג

ב"ה

י"ד אד"ר תרפ"ט

הנני בזה להודיע מעלת יקרת חד מבחירי חבריא דישיבתינו הקדושה המרכזית פעה"ק ת"ו הואניהו

יקירי הרב הג'[8]החו"בסוע"ה,[9]עומד לנס ותפארת מו"ה יוסף גולדברג שליט"א אשר

מאז הוכר לפני חמודות[10] הוא לי, ורבת שבעה נפשי עונג ונחת ממנו בשעשועין דאורייתא בשכלו החודר והישר,ובקיאותו הרבה אשר אסף וקבל בהון? כשרונו ובשקידתו, נוסף על כל מעלות ומדות יקרות המעטרות תלמידי חכמים, שזכה בהן בטוב מוסרו וביראת ד' אשר בלבבו,ולאיש אשר אלה לו[11] בימי בחרותו, נקוה בע"ה כי יהי'לאחד מגדולי הדורהמצוייניםבישראל, וידי תכון עמו וזרועי תאמצנו, להיות מוסמך בסמיכת חכמים, יורה יורה ידין ידין, ובעדתקודש אשר תקראהו לרעות ביעקבא' ואדם, ורבים יאשרוהוכעתירת הבעה"ח לכבוד התורה והוגי',

הק' אברהם יצחק ה"ק

ב"ה




[1] השוו אוצרות הראי"ה ו, שהתפרסם לראשונה במגד ירחים, “שיר ייחודי של הרב קוק לרגל אירוסי תלמידו הרב צמח (ירוק) גרין", מגד ירחים 168 (אלול תשע"ג), עמ' 3, שיר אקרוסטיכון דומה שחיבר הרב זצ"ל לאירוע דומה, אירוסין של תלמיד אחר הרב צמח גרין, כעבור כחצי שנה, מתאריך כ"ו אלול תר"ץ.

[2]נולד בתרס"ד בעיירת סימיאטיץ' בצפון מזרח פולין, ועלה לארץ בשנת תרפ"ד בגיל 20, ומיד הגיע ללמוד בישיבת מרכז הרב. הוא למד כחמש וחצי שנים עד החתונה המדוברת בשנת תר"צ. לאחר נישואיהן, פירנס משפחתו בחברת החשמל, העביר שיעורים בביכ"נ בת"א בין מנחה לערבית והמשך לימודו באופן פרטי. ר"י גולדברג חינך את שלושת ילדיו לתורה ועבודה. הוא אביו של הפיזיקאי פרופ' איסר גולדברג שהוא הבן הצעיר משלושת ילדיהם, איסר היה לימים פרופ' לפיזיקה באוניברסיטה העברית. היה בן נוסף שנפטר, ובת, הגב' שרה פרוש, המתגוררת בירושלים. האגרות נתרמו לבית הרב באדיבותם של המשפחה.

יש בידנו במרכז התיעודי בבית הרב גם עותק ההסמכה של הר"י גולדברג, לרבנות בכתי"ק של מרן הראי"ה קוק מי"ד באדר א' תרפ"ט, מסמך אי408.

[3]הסביר כאן הרב מדוע חיבר את השיר.

[4]יצוין שלא ראה הרב זצ"ל חוסר צניעות בביטוי "בחירת לבו", למרות שלא מצאנו לו ריע בשאר כתבי הרב, לעומת הביטוי: "בת גילו", שאולי העדיף, שמצאנו בארבע מקומות בכתביו, כולל ביחס לבתו ובני משפחתו וכן גם בשיר אקרוסטיכון  הנ"ל לרב צמח גרין, ראו אגרות הראיה ד, סימן א'קצט; אוצרות הראי"ה ד, אגרות 111 ו-114.

[5]הכלה, ברכה (פרידמן) גולדברג, ממשפחה מיוחסת. כשחמיו, שאל את הרב קוק זצ"ל על אודות ר"י גולדברג, ענה לו באידיש: "הוא התלמיד הכי טוב". הכלה, נולדה בליטא, הסבא רבה שלה, היה רב של קאוונה, ואביו של רפאל שפירא ראש ישיבת וולוזין. גדלה בבריסק. בתרפ"ט/29' עלתה עם הוריה, שמה הייתה פרידמן, ואימה מבית חארי.

[6]בכל טוב סלה.

[7]על פי יחזקאל לד, כט, "וַהֲקִמתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם וְלא-יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב בָּאָרֶץ וְלא-יִשְאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם". השתמש הרב בביטוי גם בספר עץ הדר, עמ' יב.

[8]המילה מוסתרת על ידי הקיפול והסלוטייפ המיושן, אך שיערנו לפי האות הראשונה וסגנונו של הרב בעשות אגרות דומות.

[9]חריף ובקי, סיני ועוקר הרים.

[10]המילה מוסתרת על ידי הקיפול והסלו-טייפ המיושן, אך שיערנו לפי שתי האותיות הראשונות, ומביטוי זהה באגרות הראיה א, סימן ריז.

[11]על פי בראשית לח, כה.



 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


טור 6


אגרת מזל טוב של מרן הרב קוק על

זכאותו של אב"א אחימאיר מרצח אורלוזורוב



ב' לחודש סיון תרצ"ד

סופר[1] יקר מר אבא אחימאיר,[2]

הנני מברכך במז"ט [במזל טוב] כי הוכר צדקך ואקוה בע"ה, שיוכר בקרוב שידי עם קדוש נקיות הן מהדם ולא ישמע עוד שוד[3] בגבולינו, ושלו'[4] על כל ישראל ועל כל ישרי לב,

מברכך הק' אברהם יצחק הכהן קוק



[1] צילום של האגרת הקצרה בכתי"ק של מרן הרב קוק זצ"ל המצורף כאן, נמצאת במרכז היעודי של בית הרב, תיקיית אכ, והמקור נמכר לאחרונה במכירה פומבית בירושלים. האגרת התפרסמה עם טעויות קלות בפענוח, בעיתון "הירדן" ולאחר מכן ב"דבר", ד' בסיון תרצ"ד, 18/5/34, עמ' 2, תחת הכותרת "אגרת הרב קוק לאחימאיר. תודתנו נתונה לידידנו הר"ז נוימן שהפנה אותנו לכתבה מהעיתונות.

[2] אבא אחימאיר (נולד אבא שאול גיסינוביץ, תרע"ב-תשכ"ב/1912-1961), מנאמני ז'בוטינסקי וממנהיגיה הרוחניים של הרוויזיוניסטים ותנועת בית"ר. בשנת תר"צ/1930 הקים את ארגון "ברית הבריונים", למחות ולהפגין נגד השלטון הזר של המנדט הבריטי. בכ"ו בסיון תרצ"ג/1933, לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ממנהיגי הציונים הסוציאליסטים בארץ, נעצרו אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלאט בעקבות עדותה של אשתו של ארלוזורוב, ובעקבותיהן נעצר גם אב"א אחימאיר בחשד להסתה. בסיון תרצ"ד, עם סיום שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה, הוא זוכה מאשמה זו, אך נעצר והועמד לדין כמקים הארגון "ברית הבריונים". הרב קוק התערב כדי ששלושת הנאשמים יזוכו, דבר שהזיק לקשריו עם רבים מאנשי השמאל בארץ, שחשבו שהרב "מצדד" עם הימין. בקרב חוגי התנועה הרוויזיוניסטית רווחה הדעה כי היה מדובר בעלילה חסרת בסיס ורקע, דבר שהוכח לאחר מכן בעזרת מידע פנימי שקיבל הרב קוק מתוך המשטרה. ראו עוד אצל ש' רייך (עורכת), רואי פני הראי"ה, בית הרב קוק תשע"ב, עמ' 33- 35; ד' שלזינגר (עורך), "לא לעולם מועקה"- הגיגי הראי"ה קוק זצ"ל בהתקבל הידיעה על זיכויו של סטבסקי ברצח ארלוזורוב ז"ל", תל אביב תשס"ה.

אחימאיר הוא אביהם של העיתונאי השדרן וחתן פרס ישראל יעקב אחימאיר, ושל יוסי אחימאיר, חבר הכנסת לשעבר מטעם הליכוד ומנכ"ל מכון ז'בוטינסקי.

[3] בעיתונות מפוענח בטעות: שוא.

[4] בעיתונות מפוענח בטעות: שלוה, במקום: שלום.



אגרת אב"א אחימאיר לרב קוק מהכלא[1]

"אנו שלושת קורבנות עלילת הדם,

שלושת ה'דרייפוסים' וה'בייליסים' בתל אביב"


כ"ז שבט תרצ"ד,[2] יפו, כלא, תא מספר 6.

לראש רבני א"י ר' אברהם קוק.

אלמלא ידעתי, שאדוני כבוד הרב הוא רק גדול בישראל בתורה, יותר נכון: גְדול[3] ישראל בתורה בדור הזה, בחזקת שמואל בדורנו,- לא הייתי כותב לו. אבל מחוץ לגדול בתורה (שעל שיעור קומתה לא לי יכל? לדון) הרי גדול הוא במעשים, ומי עוד כמוני זוכר עמדת כבוד הרב בשאלת הכותל הקדוש.

וזאת הסיבה, שהמלאך צחור הכנפים עומד עלי ודופק לי: "כתוב לו, כתוב!". אבל את הקולמוס נטלתי בידי רק לאחר שהאב של אברהם סטאבסקי ביקר אצל כבוד הרב והאב הישר והתמים סיפר לי כיצד ראש רבני ארץ-ישראל מתיחס לכל עלילת הדם הזאת.

זה שמונה חדשים שנמשכת העלילה, בראשונה על יהודי אחד ואח"כ על עוד שנים. ואנו, שלשת קרבנות עלילת הדם, אנו שלשת הדרייפוסים והבייליסים[4], לא בפריס, לא בקייב,[5] אלא בת"א.- שואלים את עצמנו: "מדוע שותק העם כלו?" ואני הזקן בין השלושה, זוכר אני כיצד התייחסה היהדות לעלילת הדם שקרבנה היה בייליס. כל היהודים, מחוץ ליהודים ה'אדומים' בטוחים בצדקו.

כלם יודעים וכלם שותקים! כלם מחכים במנוחה למשפט הצדק הגויי. אבל אם מותר ליהודים ה'חופשים' להאמין במשפט הגויי (שעל צדקתו, כביכול אפשר היה לעמוד ממשפט משפחת הקדוש מאקלף,[6] אבל אדוני הרב, ראש רבני ישראל, הן יכול להאמין אך ורק במשפט הצדק של אלהי ישראל או של באי כוחו על הארץ בשר ודם, בתנאי שהם בני ברית.

האם לאדני הרב לספר עד כמה 'היהודים האדומים' בברית עם המשטרה (משטרת חברון, צפת...) וביחד עם המושלים והשכנים הגויים מעוניינים (ב)סילוף המשפט?  וביחוד לכשד"ה[7] היהדות הרשמית אף הם בין המעוניינים...

הנני מתקרב חג הפורים – חג השמחה לישראל. הננו שותים מכוס התרעלה ובודאי שלא נבדיל מרוב צער וייסורים בין ארור המן לברוך מרדכי. ואתם, היהודים יודעי האמת ומשתיקיה, תעברו במגילה את הדברים הנצחיים, שאמר מרדכי הצדיק לאסתר: "אם  בעת הזאת תשתקי. –רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר"[8] (אני מצטט על פה)...

הכותב והחותם בדמע, אחד מרבבות מעריציו,         אב"א אחימאיר



[1] צילום האגרת שבכת"י נמצא במרכז התיעודי של בית הרב בתיק בכ147, והתקבלה באדיבות ארכיון ז'בוטינסקי, תיק אישי של אבא אחימאיר.

[2] מצוין גם תאריך ג' אדר (תר)צ"ד [מילה לא ברורה] 4000.

[3] כך מודגש במקור, עם עם ניקוד שוו"א מתחת לאות גימ"ל.

[4] "משפט בייליס" היה משפטו של היהודי מנחם מנדל בייליס (תרל"ד-תרצ"ד/1874- 1934) מקייב בירת אוקראינה, שבשנת תרע"א/1911 העלילו עליו כי רצח ילד רוסי כדי להכין מדמו מצות לפסח. בייליס נאסר על סמך עדות שקר ובשנת תרע"ג/1913 נערך משפטו. במהלך המשפט נערך מסע הסתה בחסות כמה מראשי השלטון כנגד היהודים. המשפט גרם לסערה גדולה בעולם בקרב יהודים ולא יהודים כאחד שסירבו להאמין שתתכן עדיין "עלילת דם" כפשוטו בעולם המודרני. בסופו של דבר זוכה בייליס ועלה עם בני משפחתו לארץ ישראל בשנת תרע"ד, אך קשיים כלכליים הביאו לרדת עם משפחתו לניו יורק בשנת תר"פ, שם מת בעוני.

[5] משפט דרייפוס התקיים בפאריס, ושל בייליס, בקייב.

[6] באחד מהפיגועים האכזריים במאורעות תרפ"ט, נרצחו 5 בני אותה משפחת מקלף ועוד 2 אורחים ביישוב מוצא שמצפון-מערב לירושלים על ידי פורעים ערבים, כולל הרועה שהעסיקה המשפחה. ניצל שם מרדכי מקלף (תר"פ-תשל"ח/1920-1978), אחד מבני המשפחה שהיה אז בן 9, ולימים כיהן כרמטכ"ל השלישי של צה"ל, בשנים תשי"ב-י"ג. חיים, אחד מהבנים, הניס את הפורעים על ידי שירה בשניים מהם, והואשם על ידי הבריטים בהריגת הערבים!

[7] הפענוח משוער.

[8] אסתר ד, יד, "אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...".



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



טור 5


"קדוש ישראל ותפארתו"

אגרת תנחומין והערכה של הגאון הרב משה סולובייצ'יק[1]

בפטירת מרן הרב קוק זצ"ל





ב"ה יום ג' ה' אלול תרצ"ה[2]

כבוד הרב הג' סוע"ה[3] ממולא בתורה ויראה, אדם המעלה מוה"ר ש"ח קוק[4] נ"י

ידי מרתתין ועצבי נרעשין לרגלי בשורה הרעה ר"ל שהרעישה את כל העולם כולו, מפטירת קדוש ישראל ותפארתו זצ"ל. אין די בעטי לתאר את השבר הגדול לבת עמי. ספינת ישראל שאבדה קברניטה. מה נאמר  ומה נדבר. המקום יגדור פרצת עמו, וינחם אותו בתוך שאר אבילי ציון וירושלים.

יתברך מעכת"רוכא"ל[5] בכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים.[6] מוקירו ומכבדו,

משה הלוי סאלאווייציק בהגאון החסיד[7] מרן חיים הלוי זצ"ל



[1]האגרת כתובה בכתי"ק של הגר"מסולובייצ'יק, והתקבלה באדיבותו של ידידנו הרב שלמה אבינר שליט"א.הרמ"ס (תרל"ט-תש"א/1879-1941), היה בנו השני של הגר"ח (חיים) סולובייצ'יק, ראש ישיבת וולוז'ין ורבה של בריסקומייסד השיטה ה"בריסקאית" בלימוד התלמוד. השיטה השתכללה והתפרסמה בעזרת שני בניו של הרח"ס, הרב יצחק זאב (ר' וולוולי) שעמד לימים בראש ישיבת בריסק בירושלים, והרב משה שעמד בראש ישיבת יצחק אלחנן, המכונה ישיבה אוניברסיטה, בניו יורק (בשנים תרפ"ט-תש"א), ובהמשך על ידי בנו אחריו, הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון, שמילא את מקום אביו כראש הישיבה מתש"א-תשמ"ו/1941-1986).רמ"ס כיהן כרבן של ראסייני, חסלוביץ', ואנטופול, וראש הישיבה בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה (תרפ"ב-תרפ"ט),לפני שהוזמן על ידי הרב דב רעוולזצ"ל לכהן כראש הישיבה הגדולה (ישיבת רבי יצחק אלחנן) בניו יורק. שם היה לאחד מגדולי התורה הראשונים, ותרם רבות להקמת עולם התורה באמריקה. ההדגשים אינם במקור.

[2]כידוע, נפטר הרב הראי"הקוק ביום א', ג' באלול, יומיים לפני כתיבת אגרת התנחומין בניו יורק.

[3] סיני ועוקר הרים.

[4]הרב ר' שאול חנא קוק (תרל"ט–תשט"ו/1879-1955), אחיו הצעיר של הרב, איש עסקים מוצלח וממנהיגי 'המזרחי' ופעיל ציבור בתל אביב, מחבר מאות מחקרים בקבצים ובכתבי עת תורניים, מדעיים וביבליוגרפים שונים בהלכה, באגדה, בפיוט, בחכמת ישראל ובלשון.רבים ממחקריו נקבצו בשני הכרכים בשם  "עיונים ומחקרים", ירושלים תשי"ט–תשכ"ג, והם מעידים על חריפותו, יצירתיותו וחדשנותו. עיקר שנות לימודיו העיוניים היו בשנים תרנ"ח–תרס"ב (גיל 19–23) כשלמד עם אחיו הרב זצ"ל, שישב על כס הרבנות בעיר בויסק. היה גם יוזם ומייסד "ספריית הרמב"ם" בתל אביב. רש"ח קוק היה בן גילו של הרמ"ס, אך עלה לארץ בשנת תרס"ה, וניתן רק לשער כי הייתה היכרות אישית ביניהם דרך תנועת המזרחי, שהייתה לה השפעה חזקה גם בבית המדרש תחכמוני וגם בישיבה אוניברסיטה.

[5] וכל אשר לו.

[6]על פי מסכת ראש השנה דף טז,ב  "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין - נכתביןונחתמין לאלתר לחיים...".

[7]בדומה לדברי הרצי"ה זצ"ל ששתי דמויות מיוחדות היו בעולם התורה בדורות האחרונים, האחד, החפץ חיים זצ"ל שצדקותו הסתירה את גאונותו, והשני, ר' חיים סולובייצ'יקזצ"ל מבריסק, שגאונותו הסתירה את צדקותו.




- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



טור 4


מכתב ברכה להסתדרות בני א"י באמריקה

ובקשה לתמיכה בכפר העברי נוה יעקב

"כל זמן שהנכם מוכרחים להיות יושבים בארץ המרחק" -


ב"ה יום י' לחדש סיון תרצ"ב

אחים יקרים![1]

הסתדרות בני ארץ -ישראל באמריקא.[2]

שלום וברכה  וברכה מקודש.

אחי האהובים, לבבי הומה, אליכם. ידעתי כמה עזה היא, אהבתכם לארץ חמדתנו אשר בזרוע נתרחקתם ממנה,[3] עדה היא אגודתכם הנכבדה, הנושאת את דגל ארץ -ישראל ברמה, גם בנכר על לבת הקודש אשר בנשמתכם פנימה. חזקו ואמצו, וצור ישראל יכונן את מצעדיכם, לרומם את קרן ארצנו הקדושה וכל ערכיה, על ידי מפעליכם הנכבדים, כל זמן שהנכם מוכרחים להיות יושבים בארץ המרחק,[4] ואני תפילה, מהרה, יחוס ד' לחננכם ובעושר וכבוד, ובכל טוב תתברכו ומלאי ברכה תשובו מהרה אלינו אל הקודש, להגדיל את בנינינו בארץ אבות פנימה.

בתוך דברי אעורר את לבכם לעשות כל אשר בכחכם לחזק את הישוב הנחמד, אשר בכפר העברי, נוה- יעקב[5] שהננו מקוים ממנו תוצאות טובות כאשר יתמך באהבת אחים נאמנה ואבקש בזה מכבודכם להתאמץ למלא את בקשת הקהלה הקדושה הנ"ל, כפי מכתבה שכתבה לכם.[6]

הנני נושא לכם ברכתי הכפולה מלב מלא אהבה וצפיית ישועה[7] וגאולה שלמה, בב"א,

אחיכם הנאמן החותם בברכת אהבה עמוקה מהר הקודש ירושלם[8]



[1] האיגרת המוקלדת על נייר משרדו של הרב זצ"ל ונושאת המספר 1033, נמצאת במרכז התיעודי של 'בית הרב'. תודתנו לאמונה גודלבסקי, סטודנטית במכללת 'אורות ישראל', שעזרה בהקלדה ובמחקר הרקע.

[2]הסתדרות בני ארץ ישראל באמריקה- ארגון שאיחד את ילידי הארץ וכאלה שגדלו בה, מבני הישוב הישן שחיו באמריקה. נוסד על בעידוד הרבנים אהרן טייטלבוים, הרב יחיאל מיכל חרל"פ ויעקב ליב מוינשטר והעסקנים ר' יצחק ברמן, ר' משה אליאך, ר' יוסף גבריאלי ור' יעקב חיים ארגוב (מרגובסקי), ממייסדי תנועת המזרחי בירושלים, שבשנים תרע"ב-תרע"ט שהה ריח"א בארצות הברית בשליחות מוסדות הישוב הישן. ההסתדרות ארגנה תמיכה למוסדות רבים בירושלים.

[3]חלק מהמייסדים גורשו מהארץ על ידי הטורקים, יחד עם פעילים ציונים רבים, במלחמת העולם הראשונה, והתגלגלו לאמריקה.

[4]הרב קובע בברור שאין מה להשוות בין לעסוק ביישוב ארץ ישראל בפועל שהיא מלכתחילה, לבין לתמוך בה כלכלית מחו"ל, שהיא בדיעבד. ראו הר"א בורנשטיין מסוכוטשוב שו"ת אבני נזר, יו"ד ב, סימן תנד, אות נה, "הליכות ישיבת ארץ ישראל". הפוסק שהתומך לכלכלת ארץ ישראל מבחוץ מקיים מצוה חלקית, כמי שעוזר ליישוב, גם אם לא יושב כאן, "אבל זה ברור דעיקר המצוה בתכלית השלימות היא להיושבים בא"י ומתפרנסים מהשפע שמא"י".

[5]המושבה "נוה יעקב" על שם הרב יצחק יעקב ריינס (ת"ר-תרע"ה, מייסד המזרחי) הוקמה על ידי צעירי המזרחי מצפון לירושלים היכן שממוקמת היום בית חנינא ופסגת זאב צפון. ההתיישבות החלה את דרכה בשם "כפר העברי" ברכישת קרקעות על ידי 'הכשרת היישוב' ו'הקרן הקיימת לישראל' בראשית המאה העשרים, בתהליך שנמשך מספר שנים עד לשלב שבו נרכשו כשישים וחמישה דונמים. השטח חולק למאה וחמישים נחלות ובחלקם התיישבו משפחות שהקימו את ביתן ועיבדו את אדמתן, עד לפינויו במהלך מלחמת העצמאות.שכונת נוה יעקב בירושלים קרויה על שם אותה מושבה נוה יעקב אך לא בנויה על היכן ששכנה המושבה אלא צפון מזרחית ממנה.

[6]מושבה זו תמיד סבלה מקשיים כלכליים. ידידי ד"ר יוסי שפנייר הפנה אותי לאגרת נוספת מתמוז תרפ"ט, שם מברך הרב זצ"ל את הקונגרס הציוני הט"ז, וגם שם מצרף בקשה מיוחדת לסיוע לנוה יעקב.

[7]מתוך הביטוי בשבת לא, ע"א : "בשעה שמכניסין  אדם  לדין  אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים  לתורה  עסקת  בפו"ר,  צפית  לישועה...".

[8]ישעיהו כז, יג.



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -




טור 3

צניעותו של הרב קוק:

תוכחה נגד סיפורי זימה

ה"מקלקלים את המוסר שלנו בא"י ומרעילים ממש את הנוער"

ערך: הרב ארי יצחק שבט




ב"ה

1017[1]

כח אייר (תרצ"ב)[2]

לכבוד מערכת[3] דאר היום, כאן[4].

שלו'.

מ. נ.[5]

באה אלי[6] קובלנא, שתוכנים כמו ה"יושר עליון" שבגליון רכ"ב שלהם, מקלקלים את המוסר שלנו בא"י, ומרעילים ממש את הנוער.[7] על כן אבקש מאד מכבודם לשום לב ע"ז, ולהתרחק מציורי כיעור כאלה להבא,

ברגשי כבוד



[1] המספר הסידורי הוא של לשכתו של מרן הרב זצ"ל. האיגרת בכתי"ק של הרב נמצאת במרכז התיעודי של 'בית הרב' יחד עם עותק מוקלד מהאיגרת שנשלחה למערכת העיתון. תודתנו לליטל חסן, סטודנטית במכללת 'אורות ישראל' שעזרה בהקלדה ובמחקר הרקע.

[2]יצוין שהרב זצ"ל מזדרז הרב ומגיב מיידית  באותו היום בו יצאה הכתבה לאור, על אף היותו ערב שבת. מדובר בסיפור "יושר עליון", 'דואר היום', שנה י"ד, גליון רכ"ב (222), כ"ח באייר תרצ"ב, בתאריך 3 ביוני 1932, עמ' 4: http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DHY#panel=document

מאת הסטיריקן וכותב ההצגות הליברלי ארקדי אוורצ'נקו (Averchenko, תרמ"א-תרפ"ה/1881-1925), עורך כתב-העת "הסטיריקן", שגדל ברוסיה אך לאחר המהפכה שם, הוגדר על ידי השלטונות כ"אנטי-סובייטי", ועבר להתגורר ולכתוב בפראג שבצ'כיה.

[3] העורך הראשי של 'דואר היום' באותה תקופה היה איתמר בן אב"י (תרמ"ב-תש"ג 1882-1943), בנו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה, הוא "הילד העברי הראשון", עיתונאי עברי ועסקן ציוני. על מחלוקת אחרת שהייתה בין הרב קוק לבינו כשלושים שנה לפני כן, ראו ר"י דדון, שיחות אבות, פרק ג:

והנה באחד מהחדשים הראשונים לישיבתו על אדמת הקודש, פירסם איתמר בן אב"י מאמר בו תוקף את גישת היהדות בכללה לזרים ולעמים אחרים, וטוען כי היהדות התאכזרה לדתות ועמים אחרים, ע"כ לא יפלא על דבר סבלם של היהודים.

מרן הרב זצ"ל נחרד ממאמר זה, וראה בו פגיעה וחילול קדשי האומה, כל המוסר היהודי במאמרו של בן אב"י היה נתון למשיסה. כאן לא הבליג הרב, ובכרוז מחאה שפרסם בעיתונות שכותרתו היתה: "בן אב"י בלום פיך", יצא לשתק את דברי המחרף ומגדף מערכות ישראל. תגובה זו הממה את הישוב כולו, הישן והחדש. הישן שהתרגל למאמרי שטנה, והפסיק מלהגיב בדרכיו, ראה לפתע רב גאון בתורה היודע להשחיז עיטו ובלשון שנונה ורהוטה מחזיר מלחמה שערה ותובע את כבודה של תורה, ועל זה ערכו לו מיד מכתב ברכה ותודה שסוף סוף נמצא מי שישתיק את בן הבליעל הזה. ומאידך הישוב החדש שהורגל בהתקפותיו הפרועות של בן אב"י, הופתע לגלות בין הרבנים האורתודוכסיים והאדוקים, רב מחונן בכשרון כתיבה, היודע להעריך את מפעלם הלאומי מחד, אך מאידך תובע את עלבון קדשי האומה מהמבקש לחללם.

העורך הקבוע והאחראי של העיתון היה יששכר-דוב (דרורי) בר-דרורא (פראייר) (תרמ"ב-תש"א/1882-1941), עיתונאי ופובליציסט, עסקן ציבור מפעילי המרכז ואחר-כך האגף השמרני של הציונים הכלליים. מזכיר המערכת היה אוּרי קיסרי (שמואל קייזרמן, תרס"א-תשל"ט 1901-1979), עיתונאי, סופר, מתרגם, ואיש תרבות, מתרצ"ז עורכו הראשון של כתב העת "העולם הזה", לימים בטאונו הקונטרוברסלי של ח"כ אורי אבנרי.

[4] בכתי"ק כתוב: פה, ובמוקלד, ערך משרדו של הרב ושינה לכתוב: כאן, כלומר, ירושלים.

[5] מערכת נכבדה (?).

[6] ביטוי זה מציין כי הרב עצמו לא קרא את העיתון.

[7] הסיפור שתורגם לעברית על ידי נ' סנפירי, מתאר מצב של חוסר צניעות ועבירה על איסורי תורה, מסופר על גבר המעוניין באשת איש, באשתו של ידידו הקרוב.

יש לציין שמוכח מכאן ש'רף' הצניעות אצל הרב קוק זצ"ל היה גבוה במיוחד, ולדידו יש לצאת בתוכחה אפילו על סיפור של מחשבה אסורה, וקל וחומר שהיה נזעק ומוכיח בשער על  חוסר-הצניעות והפורנוגרפיה המתפרסם לצערנו בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית בימינו.



 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 



טור 2

פורים דמוקפין שחל להיות בשבת-

מתי עושים סעודת פורים בירושלים ב'פורים המשולש' ? [1]

איגרת שכתבה מרן הרב קוק זצ"ל להוריו בגיל 19 בעת לימודיו בוואלז'ין

ערך: הרב ארי יצחק שבט


לפנינו אגרת שלומים שכתב מרן הרב קוק זצ"ל להוריו בהיותו בן 19 מישיבת וולוז'ין, ובה מחדש חידוש יפה ליישב את המנהג לקיים סעודת פורים בפורים משולש למוקפין ביום א', ט"ז באדר, לעומת הקושיות ומנהג המהרלב"ח.

מעניין לציין שכבר בגיל צעיר, העסיקו הנושא של פורים בירושלים וכיצד נוהגים בארץ ישראל הרחוקה.

-----------------

עזרי מעם ד', תענית אסתר תרמ"ה, וואלאזין.

­ישא ברכה מימין ד' בקודש נאדר אדוני תפארתי ופארי כבוד אבא מארי הרב המופלג בתו"י[2] טהורה מוכתר בנימוסין כו' כש"ת מו"ה שלמה זלמן שליט"א הכהן, ושלו' לכבוד מר זקני הישיש המופלג מלא פלג דעת ויראת ד' כו' כש"ת מו"ה רפאל [3] נ"י, ושלו' לאמי מורתי הצנועה  מרת  פערע[4] זלאטע תחי', ע"ש[5] אחי ואחיותי היקרים יחיו בנעימים והכי נכבד בחירי[6] רצתה נפשי, בוצא דידיעא מקטפי',[7] ציצי ופרחי, אהובי אחי, כמר דובער שי' הכהן, וכל יקירי וידידי הנכבדים יחיו, שלו' שלו' עד העולם.

הנני כותב מכתבי זה לכבודכם אדוני הורי שלא כסדר חליפות מכתבים הנהוג, עדיין לא קבלתי מכם תשובה על מכתבי השלוח אליכם זה עדנים, כבר עבר זמן כביר שהי' בכדי שיוליך ויבא מכתב מענה מכבודכם, והגיע גם אחר דאחר,[8] ומתחלה לא הסכמתי לשלוח אליכם מכתב קודם קבלתי מכם, ושלא לשנות את הסדרים, ועכשיו נחמתי ממחשבתי, כי מבשרי אשר כמֶה למכתבכם אחזה עד היכן געגועיכם מגיעים אלי, אנשי חסדי ואוהבי, ולא חשבתי למשפט צדק לאחר עונג נפשכם יותר מדאי. ונוסף לזה כי הפאסט[9] של מקום זה כבר הוחזק מועל בשליחותיו פעמים רבות, ואם קרה למכתבכם אסון מה אוחיל עוד לאחר מכתבי. אבל במטותי' מכם חנוני, הורי, אלופי, השמיעוני נא משלומכם ומכל אשר עמכם לטובה, השיבו נפשי השוקקה לדעה מאתכם דברי שלו', עשו אתי ברכה לכתב אלי מכתב, כי צמאתי לדעת שלומכם ידיעה בכלל וידיעה בפרט.

ומעמדי מה אכתוב לכם, ב"ה כי גבר עלי חסדו מאז, ועד נצח לא יעזבני, הנני בחו"ש,[10] ואינני חסר דבר כ"א מכתבכם, שיבשרני בשורות טובות דברי שלו' ואמת.


[1] האיגרת נמצאת מוקלדת במרכז התיעודי של בית הרב בתיק אב3, כפי הנראה ההקלדה נעשתה על ידי משרדו של הרמ"צ נריה, שכפי הנראה גם הוסיף בכתב-ידו כמה הערות שיפורטו בהמשך. דברים דומים כתב הרב באותה שנה לחמיו האדר"ת, ארבעה ימים קודם, ומופיעים בגנזי הראיה, פורים, עמ' 23-  25 ולאחר מכן אצל הר"ב תאנה, טוב רא"י, מגילה, עמ' רמב-רמה. יופיה של האגרת שלפנינו הוא בכך שהחידוש יותר מפורט, כמעט כפול, ומוקדשות לחידוש 1,785 מילים, לעומת שם, שמוקדשות רק 903 מילים, למרות ששם כלול גם הדיון בדברי הנודע ביהודה. יתכן שעם היות אביו של הרב תלמיד חכם, האדר"ת היה גדול הדור, וניתן לכתוב לו יותר בקיצור ללא צורך לבאר ולפרט כלל. תודתי נתונה לידידי הר"ה לב-ציון שעמו ליבנתי את הסוגיה ולתלמידתי במכללת אורות ישראל ט' עמיר שעזרה רבות בהקלדה, בהערות השוליים ובסיכום.

[2] בתורה ויראה.

[3] אבי אמו של אאמו"ר הרב זצ"ל.

[4] פערעל (כנראה ט"ס).

[5] עם שאר.

[6] רואים כאן, וכן בסוף האגרת, חיבה וקירבה מיוחדת של הרב לאחיו הרב דב (תרל"ב-תש"נ), לימים רבה של עפולה וראש מכון הרי פישל בירושלים, ליד הרב שכיהן שם כנשיא. למרות שבע השנים שביניהם, והיותו רק בן 122 בעת הכתיבה, רואים קשר מיוחד ומפורש כלפי רד"ב. יתכן שחיבה זאת קשורה לכך שמכל אחיו החכמים, הרב דב, היה היחיד ששירת אף הוא ברבנות ועסק כה רבות בעולם התורה, ואולי כבר בגיל 12 הייתה להם שפה משותפת במיוחד. ראו אגרות הראיה ד, סימן א'שכח, להערכת הרב כלפיו.

[7] מסכת ברכות דף מח ע"א, פירוש: דלעת שניכרת כבר משעת פריחתה שהיא טובה, ביטוי שאומרים על אדם גדול שחוכמתו הייתה ניכרת מצעירותו.

[8] מלשון איחור, מליצת חידוד על פי דברי רב חסדא, מסכת כתובות דף יד ע"ב.

[9] הדואר.

[10] הוסף כאן בכת"י, אולי של הרמ"צ נריה: בחיים ושלו'.


ויען כי ימי טובה מגיעים לבא, יום פורים ממשמש ובא על"ט,[11] אכתוב לכבוד אבא מארי שליט"א דבר אחד ממשנתי מהלכות פורים, דבר בעתו מה טוב. במה שנלע"ד  לישב פסק הרי"ף[12] והשו"ע סי' תרפ"ח,[13] שפסקו היכא שחל שושן פורים להיות ביום שבת,[14] מוקפין עושים הסעודה למחר, וכל מצות יו"ט[15] נוהגים למחר ביום א', והוא מיוסד ע"פ הירושלמי,[16] והרלב"ח[17] שפך סוללה על פסק זה,[18] ועשה מעשה בפורים של מוקפין שחל בשבת, ועשה הסעודה בו ביום,[19] ונימוקו דס"ל דעכ"ל[20] דתלמודן בבבלי פליגא אירושלמי דמגילה הנ"ל, א"כ אנן בדידן אין לנו אלא תלמודא של בבל במקום המחלוקת.


[11] עלינו לטובה.

[12] מסכת מגילה, ג ע"א-ע"ב בדפי הרי"ף, "דלא מטא חיובייהו".

[13] סעיף ו.

[14] המכונה: 'פורים משולש'.

[15] כלומר משלוח מנות.

[16] ירושלמי, מסכת מגילה פ"א ה"ד, "סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין. רבי זעירה בעא קומי רבי אבהו: ויעשו אותן בשבת! אמר ליה: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר, ט, כב), את ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים", ופירש בקרבן העדה: "משמע שבעשיה  ["לעשות"] תלוי, והיינו ע"י ב"ד, שאימת שיקבעו ר"ח אדר, ויהיה י"ד בו פורים". כלומר להבחין בין סעודת פורים שתאריכו תלויה בקידוש החודש של בית דין, לבין סעודת שבת שקדושתו נקבעה בשמים, "ברוך אתה ד' מקדש השבת".

[17] ר' לוי בן חביב (ה'ר"ם, 1480 לערך - ה'ש"א, 1541 לערך), היה ראש חכמי ומנהיגי ירושלים המתפתחת במהלך עלייתם של מגורשי ספרד ופורטוגל לארץ ישראל, וכפי הנראה כך פסק להלכה בעלותו לירושלים בשנת ה'רפ"ה (15255), כשכיהן כראש הקהילה שם.

[18] לחלוק בחריפות ולמעשה על הרי"ף והשלחן ערוך. באגרת לחמיו, לעיל הערה 1,  הזכיר שהמגן אברהם, או"ח שם, התייחס לדברי המהרלב"ח.

[19] שו"ת מהרלב"ח, סימן לב:

"בדין הסעודה יש ספק כי כפי הנר' מהירוש' מאחרים אותה ליום ראשון. וכיון שהביאו הרי"ף ז"ל נראה דראוי לעשות כן. גם בספר כל בו כן כת' בפי' והעתיקו מספ' ארחות חיים ושמענו שגדולי החכמים הנמצאים בעיר הקדושה הזאת עתה מקרוב חלקם בחיים כן הנהיגו. האמת שהדבר הזה קשה מאד לשכל לקבלו  שכיון שחיוב הסעודה בפורים אנו לומדין ממ"ש הכתוב "שמחה ומשתה" ועקר הפסוק בא לו' שאסורים בהספד ותענית וביום ראשון מותר בתענית לבני עיירות לפחות, ויש לנו לאסור של זה בזה, איך יעשו בני ט"ו הסעודה ביום שיכולי' להתענות בו בני י"ד! והנני מודה שטעות גדולה היא אלי לחלוק על זה מכח השכל כיון שבירושל' נאמר, ועם כל זה לענין מעשה אומר שכיון שהרמב"ם ז"ל אין כן דעתו בודאי כמבואר בהלכות שלא כתב שינוי כלל בענין הסעודה כשחל ט"ו בשבת לא להקדים ולא לאחר, כמו שכתב בענין קריאת המגילה, והוא [הרמב"ם] הרב בזה המלכות יש לנו לעשו' מעשה ע"פ. גם הרא"ה ז"ל פי' הירוש' באופן לא ימשך הדין הנזכר ועם היות שאינו סובל פירושו הירוש' לפחות אין ראיה מהרי"ף ז"ל שהביא הירושלמי לפסוק שמאחרים הסעודה ביום ראשון. ונר' שטעמם ז"ל [של הרמב"ם והרא"ה] שהתלמוד שלנו חולק על הירוש' כיון שאמרו סתם [מגילה ד ע"ב]: "אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה", מלבד אותם הקושיו' שהקשה הר"ן כנגד אותו הירוש' מתלמוד שלנו ועם היות שהוא טרח להשיבה, עם כל זה בעיני כל הראשונים והרמב"ם ז"ל עמהם נראה שהתלמוד שלנו חולק על אותו הירושלמי ואין לעשות כמותו. גם מצאנו תשו' אחת לרבני צרפת ז"ל וז"ל:

שאלה ארבעה עשר שחל להיות בשבת דחינן מקרא מגילה משום דרבה נהי דמ"מ דחינן משום דרבה משתה נעביד ביומיה כדאמרי' אבל שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה: תשובה: "לא שייך דרבה הכא כי לעולם לא מיקלע לן ארבע עשר בשבת... באותן הדורות הוה מקלע ארבע עשר בשבת והיו מקדימין כפרים ועיירו' ליום הכניסה ולעולם אימא לך השמחה עצמה היו עושים בשבת וגם חמשה עשר דמוקפים דמקלע בשבת שנינו כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפו' חומה בערב שבת ולעולם אימא לך לשמחת מוקפים בשבת עבדי לה" עד כאן לשונו.

גם החכם השלם כהר"ר ישראל אשכנזי מצא ראיה בתלמודינו דאין מאחרין השמחה ליום ראשון ממאי דחלקו רב ושמואל בפרק בני העיר על פורים שחל להיות בערב שבת, רב אמר מקדימין כי היכי דלא תקדום עשייה לזכירה, ושמואל אמר מאחרים כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמסר עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. הרי אמרו בכאן בפירוש דעבדי מוקפין בחמסר. ואם הסעודה אינן עושים בט"ו מאי קעבדי? הרי מקרא מגלה ומתנות עבדי בי"ד מלבד שסתם עשייה בפורים הוא על המשתה. וכן אמ' בריש המסכתא        [ב ע"ב] "אשכחן עשייה. זכירה מנא לן? וכו'". מכל הלין עבדנו עובד' מהסעודה בשבת".

[20] דעל כורחנו לומר.


ועיקר קושיתו מדאמרינן בשלהי מגילה ד"ל[21] פורים שחל להיות בערב שבת פליגי רב ושמואל, אם מקדימים פרשת זכור או מאחרים, מ"ס[22] מקדימים כי היכי דלא תיקדים עשיה לזכירה,[23] ומ"ס מאחרין כיון דאיכא מוקפין דעבדי ביום ט"ו עשי' וזכירה בהדי הדדי קא אתיין,[24] והאי עבדי ביום ט"ו עכצ"ל[25] דהיינו הסעודה ומתנו"ע[26] ומשל"מ, דמגילה לכו"ע בשבת לא קרינן,[27] כדאמרינן בריש פ"ק,[28] כדרבה[29] או כדר"י,[30] משום עיניהם ש"ע,[31] למכדא"ל ולמכדא"ל,[32] ומ"מ היכא שחל ביום שבת עבדינן בחד בשבת ל"ל למימר זכירה ועשי' בהה"ד[33], הו"ל[34] למימר עדיפה שהרי קדמה זכירה לעשי'' במוקפין. ובאמת לענ"ד תמוה, שהרי אי סגי בעוז"כ[35] בהה"ד[36] במחלוקת היא שנוי',[37] ולמה לי' לתרוצי במידי דפלוגתא[38], ולא קאמר אליבא דכו"ע, דכיון דביום א' בשבת קרינן[39] הרי קדמה זכירה דמוקפין לעשי' דדהו, ושדברים אליבא דכולי עלמא[40], עכצ"ל[41] מכאן דתלמודן פליגא אירושלמי וס"ל דבשבתא עבדינן.[42]


[21] דף ל (ע"א).

[22] מר סבר, שיטת רב.

[23] לדעתו אם חל פורים ביום ו', אזי יש לקרוא פרשת זכור בשבת הקודמת, משום שלומדים מהפסוק "(והימים האלה) נזכרים ונעשים (בכל דור ודור)", אסתר  ט, כח, שצריכים להקדים  "זכירה" (במקרה זה, זכירת עמלק) לעשיה (מצוות היום של פורים).

[24] באים ביחד. כלומר שיטת שמואל היא, במקרה שפורים חל ביום ו', לאחֵר (!) קריאת פרשת זכור לשבת שאחרי פורים, ואינו חושש לבעיית הקדמת עשייה  (קיום מצוות היום) לזכירה  (זכירת עמלק), משום שבאותה שנה, אנשי המוקפין יקיימו את שניהם, זכירת עמלק ומצוות היום של פורים, באותו יום שבת, ואף יקדימו קריאת התורה לסעודת פורים, וזה ייחשב לכל ישראל כהקדמת "נזכרים" ל"נעשים".

[25] על כן צריך לומר.

[26] מתנות לאביונים, שאע"פ שלא נותנים כסף בשבת, כנראה יסבור שבאופן עקרוני, היו יכולים לקיים מצות מתנות לאביונים בשבת יחד עם שאר מצוות  היום, במתן אוכל לאביונים.

[27] קוראים.

[28] מגילה ד ע"ב.

[29] שלא קוראים מגילה בשבת שמא יטלנה ד' אמות ברשות הרבים, בדומה לגזירת לולב בשבת סוכות ושופר בשבת ראש השנה.

[30] רב יוסף חולק על רבה וסובר שהטעם שלא קוראים מגילה בשבת היא משום שעיניהם של העניים תלויות בעת מקרא מגילה לקבל מתנות לאביונים,  ובשבת אי אפשר להביא כסף.

[31] של עניים, ראו בהערה הקודמת.

[32] למר כדאית ליה, ולמר כדאית ליה, כל אחד לשיטתו.

[33] הדי הדדי.

[34] הוה ליה (היה לו). כלומר, מקשה הרלב"ח שאם כשיטת הרי"ף, שבפורים משולש עושים מצוות היום למחרת ביום א', אז לא היו צריכים להגיד בגמרא  שזכירה (פרשת זכור) ועשיה  (מצוות היום) הם בהדי-הדדי [באותו היום], אלא היו צריכים לומר שמקדימים זכירה לעשייה "למהדרין" משום שפרשת זכור תיקרא בשבת, ומצוות פורים יהיו למחרת ביום א'. מכך שלא כתוב כן, מדייק הרלב"ח שעושים בכה"ג סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך גם הורה למעשה.

[35] עשייה וזכירה.

[36] בהדי הדדי.

[37] בין רב ושמואל.

[38] למה ליישב בדרך שיש עליה מחלוקת? עדיף לתרץ בדרך המתאימה לכל הדעות. הרי מצאנו במסכת מגילה דף ל ע"א מחלוקת בדעת רב, הסובר  להקדים קריאת "זכור" לשבת שלפני  כן, מה לעשות במקרה שפורים יוצא בשבת. רב הונא סובר שבמקרה זה יודה רב לשמואל שיקראו זכור ויקיימו שאר מצוות היום (חוץ ממגילה שלא קוראים בשבת) באותו יום, לעומת רב נחמן הסובר שגם בכה"ג יקדים רב לקרוא "זכור" בשבת הקודמת משום שאיננו מחשיב זכירה ועשייה באותו יום [הדי הדדי] כהקדמת זכירה לעשיה.

[39] כנראה שצ"ל: עשינן.

[40] הסבר או פירוש שאינם לשיטת חכם אחד בלבד אלא מוסכמים על כל החולקים בעניין מסוים.

[41] על כן צריך לומר.

[42] הרב זצ"ל מחזק את קושיית הרלב"ח נגד הרי"ף ופסקו של השלחן ערוך, כי משתמע שהבבלי חולק על הירושלמי, אז היה להם לפסוק כמו הבבלי  ולעשות את סעודת פורים ומשלוח  מנות בשבת, ולא ביום א'!


ומשנעל"ד לישב פסק השו"ע בע"ה, דהר"ן[43] הקשה בלא"ה אליבא דירושלמי, דס"ל דשמחה ויו"ט ומשל"מ ומתנול"א בחד בשבת עבדינן, דהא שיחסר הוא "ולא יעבר" כתיב, דמני' דרשינן ברפ"ק על זמנים שתקנו להם חכמים, שאינם מתאחרין מט"ו.[44] והנראה אלי לישב לענ"ד בפשיטות, דיש באמת כמה מצות שקבוע להן זמן ומצינו שיש מהן שהורו לנו חכמים שיש להן תשלומין, כמו תפילה אליבא לכו"ע,[45] וק"ש אליבא דחד דעה מן הפוסקים[46] ויש עוד מצות שיש עליהן מקום עיון אם יש להן תשלומין, ובעיקר ענינא דתשלומין במצות, זה לא כביר נשאתי ונתתי בדבר עם כבוד הגאון המל"ח[47] שליט"א, ועיקרא דמלתא נלענ"ד שאין לנו לדמות בענינים הללו ממצוה לחברתה, שאין למדים דברי סופרים זמ"ז, ועקרא דתשלומין תק"ח[48] הוא, ותקנו לפי ראות עיניהם, והיכא דאשכחן דתקון תיקון, ואסמכוה אחגיגה[49] דמצינו בתורה שיש לה תשלומין. והנה במצות שיש להם תשלומין אין התשלומין מעיקר המצוה, רק יש תשלומין לה, ואע"פ שלכו"ע אין מצוה לאחר שעבר זמנה מ"מ בתשלומין איתא,[50] וכפי שתקנו חכמים, א"כ תבנא לדינא דהא דאמרינן בירושלמי דעושין הסעודה ביום א' הרי אינה מעיקר תקנה כלל, אלא משום שנדחית השמחה בשבת, מטעם שאינה שמחה התלוי' בב"ד, ולא מנכרא מלתא דפרסומי ניסא,[51] תקנו להם תשלומין ביום א', א"כ אין זה ענין להא ד"ולא יעבר", דקרא אתי לעקר תקנה, דנפ"ל מזמן זמנם זמניהם, שתקנו להם חכמים זמנים הרבה, הו"א דעיקר תקנתא הוא בשיתסר[52] ושבסר[53], קמ"ל "ולא יעבר",[54] דעיקר תקנתא אינה מאוחרת מחמיסר, והרי חמיסר לענין זה כמו זמן תפילה לתפילה, ואח"כ אם תקנו להם חכמים תשלומין בתשלומין איתא.


[43] מגילה פ"א, ג ע"א-ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה באלה אמרו מקדימין ולא מאחרין.

[44] אמנם נראה שמוקלד: ט"ז, אך מתוך ההקשר נראה שצ"ל: ט"ו, כלשון הגמרא שם, מגילה ב ע"א, "ואימא שיתסר ושיבסר! "ולא יעבור" כתיב (אסתר ט,  כז, "קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם... ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה.").

[45] ברכות כו ע"א, "טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים".

[46] בית יוסף, אורח חיים סימן נח, "כתב הכלבו (סי' ט ד:) טעה בק"ש של שחרית יש אומרים שאין לה תשלומין בערבית, ולא של ערבית בשחרית, ורבינו  חיים כתב דק"ש שוה לענין תפלה". מעניין שבשלחן ערוך, שם, ז, החליף המחבר את סדר הדברים, וסתם י"א שיש תשלומין לקר"ש ויש חולקים, והובא במשנה ברורה בשם הגר"א והברכ"י שפוסקים שאין תשלומין למי שמפסיד סוף זמן קר"ש.

[47] המיועד להיות חותני, האדר"ת.

[48] תקנת חכמים. ראו באגרת לאדר"ת, לעיל הערה 1, שם הזכיר שהאדר"ת כתב לו שבאחד מספריו כתב  שתשלומין לכל המצות הוא מדאורייתא.

[49] חגיגה ט ע"א.

[50] מוקלד כאן בטעות: איתה.

[51] תלמוד ירושלמי, מגילה א, ד, "רבי זעירה בעא קומי רבי אבהו: ויעשו אותן [את הסעודה בפורים משולש] בשבת? אמר ליה: "לעשות אותם ימי משתה  ושמחה" (אסתר ט, כב), את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים [קדושת שבת נקבע ע"י הקב"ה- "מקדש השבת", לעומת שמחת פורים הנקבעת  ע"י בית דין]". מכאן נלמד שאין עושים סעודת פורים יחד עם סעודת שבת, אלא למחרת, ביום א'. ומסביר הרב זצ"ל משום שאם נעשה סעודת פורים בשבת, לא ניכר הדבר שמדובר בפרסום הנס. השוו שו"ת חתם סופר א, קצו, שסובר שהבבלי חולק על הירושלמי שאפשר לעשות בהדי הדדי, משום שניכר התוספת לפורים מצד "חייב אינש לבסומי", ששונה מסעודת שבת רגילה.

[52] שש עשרה.

[53] שבע.

[54] מסכת מגילה ב ע"א.


והנה בענינא דתשלומין מצינו תנאי בדברי הרא"ש בתענית[55] לענין הבדלה בט"ב שחל להיות בא' בשבת, ומסקנת דבריו שם בזה, דאם הי' החיוב מוטל עליו בזמן חיובא משכח"ל[56] תשלומין אם עבר זמנו, אבל אם פקע חיובא בזמנה לא שייך תשלומין לאח"כ. וכן מן הדין שהרי הוא תשלומין, ואין תשלומין אלא כשנתחייב ואירע עיכוב, ויעוי' בשלהי מו"ק [57] בענין קטן שהגדיל בתוך ימי אבילות, וצל"ע מדהתם,[58] ואכ"מ. והנה בהא דאמרי' דבעי' שתקדים לעשי' הזכירה,[59] או עכ"פ דלא תקדים העשי', דילפינן מקרא ד"נזכרים ונעשים", י"ל דהוי עיכובא, כמו כמה דברים התלוים זב"ז, דמסתמא אמרי' שהוא חלק מחלקי המצוה ומעכב, דוגמא לדבר גבי יובל בריש פ"ק דראש השנה,[60] אצרכינן קראי אם לא קרא דרור אם חל קדושת היובל, עכ"פ בלא קרא הו"א דמעכב, כמ"כ ה"נ אם נימא דקרא קאמר דזכירה צריכה שתקדים לעשי', אם לא קדם הזכירה בעצם לכל ישראל אין מקום למצות העשי', ולא חלה כלל, א"כ מוכרח הוא[61] לתרץ לשמואל לטעמי', דס"ל מאחרין, משום דמוקפין עבדי בט"ו הו"ל כהדדי.[62] אבל זה אי אפשר לומר דטעמו אפי' למאן דס"ל מאחרין דצריך שם שתקדים זכירה לעשי',[63] ומטעם דזכירה קדמה לעשי' חד בשבת, זה אינו שהרי האי חד בשבת אינו אלא תשלומין, ואינו שייך אלא בדאיכא מצוה, ואם הי' סובר דבעינן הקדמה זכירה לעשי' א"כ שבת גופא, דהיינו ט"ו, שהוא עיקר זמנו, אינו מתחייב מטעם שלא קדמה זכירה, וא"כ אין לחייב יום א' מצד תשלומין, ע"כ מוכרח לומר דס"ל דסגי בעשי' וזכירה דהדדי,[64] וא"כ חל חיוב בשבת אמוקפין, ועבדי בחמיסר מעיקר דינא, ומה שמשלימין אח"כ אינו מעלה לנו לענין זה, לומר לתרוצי גם אליבא דמ"ד צריכא שתקדים זכירה, ולעולם ס"ל מוקפים סעודתייהו בחד בשבת עבדין,[65] אבל לא מדינא,[66] רק בתורת תשלומין. וזכינו לדין של השו"ע, דבחד בשבת עבדי אז מוקפין. ויש עוד להאריך בזה,[67] ומצד היום אקצר,[68] ויערבו לכבוד אדוני מורי אבי שליט"א דברי המעטים.


[55] פ"ד סי' מ, "דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה הני מילי היכא דמוצאי שבת חזיא לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי ליה, לא מבדיל  בלא זמניה, משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו", על פי מסכת מנחות דף יח ע"ב.

[56] משכחת לן= נמצא לנו.

[57] רא"ש, מועד קטן, פ"ד, סי' צו, שחולק על המהר"ם מרוטנברג, ופוסק שקטן שנעשה בר מצוה תוך ל' לפטירת הוריו פטור מאבלות משום שהיה פטור  בשעת חלות החיוב.

[58] השוו באגרת לאדר"ת, הערה 1, "צ"ע שלא הזכיר (בתענית) מענין דיחוי (שהרחיב עליו במו"ק), וכנראה לטעמיה אזיל".

[59] לעיל הערה 22.

[60] דף ח ע"א.

[61] תלמוד הבבלי, כאמור, הרב זצ"ל משיב עבור הרי"ף על שאלת הרלב"ח וטוען שהבבלי אינו חולק על הירושלמי, ומודה שצריכים המוקפין לעשות סעודת  פורים כשחל בשבת, למחרת ביום א'.

[62] לשיטת שמואל, הסובר שאם חל פורים ביום ו', כל ישראל מאחרים את קריאת פרשת זכור למחרת בשבת, וצריכים לומר שמספיק לדעתו שאפילו חלק  מישראל, אנשי המוקפין, מקדימים זכירה (בשבת) לעשיה (הסעודה ביום א'), כדי שבכלל תחול מצות העשיה.

[63] באותו יום, שהייתי חושב שאולי ניתן לקיים הקדמת זכירה לעשיה אם יקרא פרשת זכור באותו בקר לפני סעודת הפורים.

[64] צריכים להסביר שכוונת הבבלי לומר אליבא דשיטת שמואל, שכל ישראל מאחרין לקרוא פרשת זכור בט"ו באדר שחל בשבת "כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר - עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין", בדרך הבאה: שבאופן עקרוני חלה חובת הסעודה על אנשי המוקפין בט"ו באדר שחל בשבת, ובכך הם מקיימים עבור כל ישראל הקדמת זכירה לעשיה במה שהזכירה וחובת העשיה בהדי הדדי בט"ו באדר, אחרת אי אפשר  לעשות תשלומין לסעודה ביום א'. לכן מודגש בבבלי שלשמואל, עושים זכירה ועשיה בהדי הדדי בשבת, למרות שבפועל, בסוף דוחים את הסעודה ליום א' מסיבה צדדית, "מטעם שאינה שמחה התלויה בב"ד, ולא מנכרא מלתא דפרסומי ניסא", לעיל הערה 50.

[65] כך הזכיר הרב זצ"ל גם בשו"ת אורח משפט, סימן פג.

[66] לא מדין הקדמת זכירה לעשיה.

[67] באגרת לאדר"ת, לעיל הערה 1, הוסיף הרב ליישב את חידושו עם דברי שו"ת נודע ביהודה א, סימן מב. מעניין לציין שכעבור 21 שנה, בשנת תרס"ו  בהסכמתו לספר גבול יהודה של רי"ל צירלסון, וראו ב'הסכמות הראיה' המהדורה  המורחבת ירושלים תשע"ז , סימן יט, כבר לא מהסס הרב זצ"ל מלחלוק במפורש להלכה ולמעשה על הגאון הנודע ביהודה על פי הבנה אחרת בשיטת הרמב"ם.

[68] נכתב בתענית אסתר.


מכבוד הגאון המל"ח[69] שליט"א קבלתי מכתב גלוי,[70] אשר כותב בו כי ימתין לתשובת[י][71] על מכתבו ששלח אלי זאקאזנאי[72], ולא בא לידי כלל במעל הפאסט.

זואכ"ר, ויקבל כבוד מר אבא חו"ש מאדה"ש, כנפשו הרמה ונפש בנו המשתחוה מרחוק בכבוד ומורא, עבדך אני

הצעיר בפרחי כהונה אברהם יצחק הכהן

ששו ושמחו ביום הקדוש והשמח הבע"ל בחדוה וגיל, וזכרו שמי לטובה ביום שמחתכם, לאחי יקירי כמר דובער שיחי'[73], נא לכתוב אלי מכתבים בכתב ידך האהובה, והמקום יחזקך ויאשר חילך ע"ד כבוד שמו, ידי"נ אחיך א.י.


[69] המיועד להיות חמי, ר' אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת) זצ"ל.

[70] מה שמכונה: גלויה.

[71] האות האחרונה מטושטשת על ידי מחיקה, אך שחזרנו על פי ההקשר. איננו יודעים את תוכן אותה התכתבות עם חמיו, רק נציין שהשתדך עם בתו של האדר"ת, אלטה בת-שבע, בחדש אב תרמ"ד, אך רק התחתנו כעבור כשנה וחצי בניסן תרמ"ו. באותה תקופה, לפני פורים תרמ"ה, מצאנו שלוש אגרות מהרב למי שעתיד להיות חותנו, גנזי הראיה, פורים, עמ' 20- 255.

[72] ברוסית קוראים היום לדואר-רשום: זאקאזנויה, וכן העיר המקליד (כנראה ע"פ הרמ"צ נריה): באחריות הדואר.

[73] הערת המקליד: כאן נחסרה מילה אחת מתוך הכתב. ראו לעיל הערה 5 על הקשר המיוחד של הרב לאח הזה.


סיכום הדברים

קושיית הרלב"ח: הרי"ף והשו"ע בסי' תרפ"ח פסקו כתלמוד הירושלמי ששושן פורים שחל להיות בשבת חוגגים סעודתו וממילא גם משלוח מנות, ביום ראשון. לעומת זאת במסכת מגילה דף ל ע"א משמע שחוגגים בשבת עצמה, שכתוב שם לדעת שמואל שזכירה (פרשת זכור) ועשייה (פורים) באים יחדיו , ואם חוגגים פורים ביום ראשון, זכירה ועשייה לא באים ביחד אלא זכירה בשבת ואח"כ עשייה ביום א', ולכן לדעתו הבבלי חולק על הירושלמי, וכששושן פורים יוצא בשבת אמורים לעשות גם את סעודת פורים בשבת.

תירוצו של מרן הרב קוק זצ"ל: התירוץ נחלק לכמה שלבים-

א. הרב מגדיר כי דין תשלומין אינו מעיקר המצוה אלא תשלומין, לכן שושן פורים שחל בשבת וחוגגים אותו ביום א' הוא מדין תשלומין ולא מעיקר תקנת פורים.

ב. הרב מביא דעת הרא"ש הסובר שדין תשלומין חל רק על מי שהתחייב במצווה בשעתה.

ג. הרב מחדש שזכירה קודמת לעשייה הוא תנאי מהותי כדי שתחול בכלל חובת סעודת פורים.

ד. על פי הנ"ל כדי לחגוג פורים ביום ראשון שחל שושן פורים בשבת צריך להתחייב במצוות סעודת פורים בשבת, כי יום ראשון אינו מעיקר המצווה אלא תשלומין. לכן שמואל במסכתא מגילה אומר שזכירה ועשייה באים ביחד כדי שתחול חובת סעודת פורים. אמנם חלות חובות הפורים היא בשבת, אך מכיוון שאי אפשר לחגוג אותם באותו יום  משום דעה אחרת המובאת בתלמוד ירושלמי המלמדת שצריך להבחין בין סעודת שבת (שקדושתו מן השמים) לבין סעודת פורים, "הנעשית"  על ידי בית-דין, שיהיה ניכר ופרסומא ניסא, ולכן חוגגים את סעודת הפורים ביום א' מדין תשלומין, ואין סתירה בין הבבלי לבין הירושלמי, הרי"ף ופסק השלחן ערוך.




- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



טור 1

אגרת לקק"ל שטרם פורסמה בספרי מרן הרב קוק זצ"ל

ערך: הרב ארי יצחק שבט




אגרת לקק"ל מאת הראי"ה קוק


ירושלם, ב' בסיון תרצ"ב

לכבוד[2] הכינוס הנכבד לחגיגת היובל של "חבת ציון"[3]

ושלושים שנה ליסוד קה"קל[4] על ידי ועד הקהלה פעהקת"ו

אלופי היקרים!

קבלו נא את ברכתי היוצאת מעמקי לבבי לחדות הלב של כל נפש הצמאה לישועת ישראל, החודרת אל הנשמה העברית מהזכר הנשגב של שני המפעלים הגדולים אשר בעצת ד' הגדולה שהיא לעולם עומדת, נהיו לנו ליסודי חיים בדורנו זה, לחדש על ידם הוד קדומים לשיבת ישראל לארץ ירושתם.

הננו העם אשר הקדים נעשה לנשמע,[5] ואנחנו יכולים לומר כי המפעלים הללו שניהם, גם תנועת חבת ציון המעשית וגם תנועת הקהק"ל לגבי מה שהם צריכים להיות נשמעים בעולם, עדין אין קולם נשמע, הלא ראוי הוא הדבר שלא תשאר נפש אחת באומה אשר לא תלוה להמעשה הגדול הזה אשר אור חיי עם ופדותו הולך ומאיר בו, וכדאים הם המפעלים הגדולים האלה שהד קולם ישמע מסוף העולם ועד סופו, באופן מרעיש ומעורר כל ישנים מכל הסיעות ומכל המפלגות, והצד האנושי הגדול החבוי בתוכם הלא צריך הוא להרעיש עולם ומלאו להקים מלכים מכסאותם וכל דברי עמים ממושבותיהם[6] להרים את הנס הגדול של גאולת העם ובנין ארצו אשר שניהם יחד הנם הסובלים היותר גדולים מכל הפגעים שבאנושיות,[7] ושניהם יחד הם הנותנים היותר גדולים במנת יסוד התרבות[8] והארת הרוח אשר להאנושיות, ולפי ערך זה אין אנו יכולים להיות מרוצים ממדת השמע, שהעולם היהודי והכללי שומע לקול ד' היוצא מתוך מפעלותינו אלה[.](ב)אבל[9] אנחנו אשר הקדמנו נעשה לנשמע מאז מעולם לא ירפו ידינו מכל זה, ובאומץ לב וגאון רוח נמשיך את מעשינו הגדולים וחבת ציון עם כל תולדותיה תכפיל בכפלים מרובים את גדולת פעלה, והקהק"ל ויסוד[10] גאולת אדמת הקדש להעם אשר נתנה לו מורשת עולם ע"פ אדון עולם יחד עמה יכפיל מפעלו, והרושם של המעשים ההולכים ומתגדלים[11] אשר דבר ד' גואל ישראל מצלצל מתוכם בצלצלי שמע,[12] הם יביאו לנו גם ההקשבה הכללית של כל ישראל ושל כל יושבי תבל ושוכני ארץ אשר כנשא נס הרים יראו[13] ובתקוע שופר ישמעו,[14] וכל עם ד' הגוי כולו כאיש אחד חברים יקום על רום פסגה[15] גאולתו כדברי הנבואה הנאמנה לעד,"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלם".[16]

כעתירת אחיכם הנאמן, אברהם יצחק הכהן קוק.




[1] בשנה זו –תופעה חוזרת לעיתים – חל ט"ו בשבט בשבת פרשת בשלח-שירה . משום כך מתפרסמת איגרת ייחודית זו המתייחסת לפעולות הקרן הקיימת לישראל.

[2]האגרת המוקלדת הזו נמצאת ב"מרכז התיעודי" שב"בית הרב," כמסמך מס'   1022 בשנת תרצ"ב. טרם הופיעה בספרי מרן הרב זצ"ל, ואף לא בספרם החשוב של ידידי הר"א הנקין הי"ד ויבלח"א ידידי הר"א וסרמן, "להכות שורש- הראי"ה קוק והקרן קיימת לישראל", ירושלים תשע"ב, בו אספו את שאר אגרות התכתבותו של הרב זצ"ל בנוגע לקק"ל. ההדגשים להלן אינם במקור.

[3] תנועת "חיבת ציון" מוכרת יותר בשם "חובבי ציון", הוקמה ברוסיה וברומניה בשנת תרמ"ב/1882, כפי שמעיד כאן הרב שחוגגים לה יובל. היא הוקמה מתוך חיבה לארץ ישראל, שהתחזקה על ידי האנטישמיות ופרעות "סופות בנגב", והמכשולים שהושמו בפני האמנציפציה של יהודי אותן ארצות, וכחלק מן ההתעוררות הלאומית באירופה בכלל ובנוסף אף בקרב היהודים. מטרת התנועה הייתה  אלטרנטיבה למהגרים שלא רצו לעבור לארה"ב מחשש ההתבוללות. בין ראשיה היו הרב שמואל  מוהליבר, י"ל פינסקר ומשה לילינבלום. היו בה חברים יהודים מזרמים שונים, כאשר המכנה המשותף לכולם היה רעיון השיבה לארץ ישראל.

[4] קרן קיימת לישראל או קק"ל (Jewish National Fund), נוסדה בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית בשנת תרס"א/1901, כמסגרת לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. נודעים במיוחד ההתרמות דרך הקופות הכחולות שפוזרו בבתים יהודיים בארצות השונות, והמבצעים לנטיעות עצים בארץ ישראל.

[5] מסכת שבת דף פח ,ב "מאי דכתיב 'כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים' - למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע".

[6]באותה תקופה, בעקבות התפרעויותיהם של ערביי ארץ ישראל, קצת נסוגו האנגלים מהצהרת בלפור.

[7] החזרת ארץ ישראל לעמנו היא מבחינת השבת הגזלה, ובכך הוא אקט מוסרי. מתאים מאוד למה שהביא מורנו הרצי"ה קוק, ספר לנתיבות ישראל א, עמ' פב, שבאסיפה ציבורית בלונדון לרגל הצהרת בלפור, אמר הרב, "כן יש, לאו דווקא להודות, אלא בייחוד לברך את אנגליה על זכות זו, שזכתה להיות מחזיק, מסייע ותומך, בתקומת נצחיותה של כנסת ישראל".

[8]הביטוי המיוחד "יסוד התרבות", מייחס הרב גם לתורה (מאמרי הראיה, עמ' 101), אהבת המשפחה (אוצרות הראי"ה, אפיקים בנגב, יא), התשובה (אורות התשובה י, ה), וכאן מוסיף הרב עליהם גם את "גאולת העם ובנין ארצו".

[9]כפי הנראה, הוקלד כאן האות "ב" במקום נקודה, ומופיע במקור: אלה באבל. מבחינת ניקוד, יצוין שבכל האגרת הארוכה הזאת, רק מופיעות שלוש נקודות ושלשה פסיקים, צמצום שאיננו חריג אצל חלק מהמקלידים שבמשרדו של הרב. רוב הפסיקים ההכרחיים הם הוספות שלנו, כנהוג אצל כל המוציאים לאור של דברי הרב.

[10] היה מוקלד: והיסוד, אך נראה שהאות ה' נמחקה.

[11] כפי שראוי, להקדים נעשה לנשמע.

[12]על פי תהלים פרק קנ, ה. ממשיך הרב פה את המוטיב של האגרת, העשיה והשמיעה, ה"נעשה ונשמע".

[13]יתכן שהכוונה שייראו המעשים.

[14] ישעיהו פרק  יח, ג.

[15]אולי כתוב: פסגת.

[16] ישעיהו פרק כז, יג, פסוק שהזכיר הרב קוק לפחות 10 פעמים בכתביו.

בית הרב | רחוב הרב קוק 9 ירושלים מיקוד 9131002 ת.ד 31098 טל: 02-6232560 beitharavkook@gmail.com
© כל הזכויות שמורות ל'וזאת לראיה' (ע"ר) | עיצוב אתר:תהילה ברנשטיין | בניית אתר: עמנואל ימיני
test1
test2